בית המשפט המחוזי בחיפה דחה[1] את ערעור המדינה על זיכוי על עבירות חוק מע"מ כפי שיוחסו להם בכתב האישום.
בימ"ש קמא ציין בהכרעת הדין כי פירוט העובדות בכתב האישום אמור לכלול את העובדות המקיימות את יסודות העבירה ואת הנסיבות לקיומה. אם ישנן נסיבות מקלות או מחמירות, ראוי כי העובדות המתארות אותן יבואו לביטוי בכתב האישום וכך גם אם ישנם מעורבים נוספים בביצוע העבירה, ככל שיש לאמור השפעה על הערך המוגן ומידת הפגיעה בו וככל שיש בהם כדי לאפשר הליך הוגן והזדמנות ראויה להתגונן. הראיות שנאספות מעוררות שאלות המקשות על העברת נטל הראיה ומצדיקות שלא להסתמך רק על היבט אחד של אי חוקיות החשבונית. לפי סעיף 117 (ב)(8) לחוק מע"מ.
בימ"ש קמא קבע כי לאחר שבחן את הראיות שהציגו הצדדים ושקל את טיעוניהם, הגיע למסקנה כי המאשימה לא הרימה את נטל השכנוע באשר לטענה כי הנאשמים ביצעו את העבירות המיוחסות להם. נקבע כי לא הוכח ברמת ההוכחה הנדרשת בפלילים דבר מודעותו של המשיב כי החשבוניות המזויפות הן חשבוניות שהוצאו שלא כדין ולא הוכחה כוונה להונות את הרשויות או להשתמט מתשלומי מס.
כתב האישום המתוקן ייחס למשיבים 25 עבירות ניכוי מס תשומות שלא כדין לפי סעיף 117 (ב)(5) לחוק מע"מ, הכנת, ניהול, מתן רשות לאחר לניהול פנקסי חשבונות כוזבים או רשומות אחרות כוזבות לפי סעיף 117 (ב)(6) לחוק מע"מ ושימוש במרמה או בתחבולה או מתן רשות לאחר להשתמש בהן או עשיית מעשה אחר לפי סעיף 117 (ב)(8) לחוק מע"מ.
בימ"ש קמא ציין בהכרעת הדין כי פירוט העובדות בכתב האישום אמור לכלול את העובדות המקיימות את יסודות העבירה ואת הנסיבות לקיומה. אם ישנן נסיבות מקלות או מחמירות, ראוי כי העובדות המתארות אותן יבואו לביטוי בכתב האישום וכך גם אם ישנם מעורבים נוספים בביצוע העבירה, ככל שיש לאמור השפעה על הערך המוגן ומידת הפגיעה בו וככל שיש בהם כדי לאפשר הליך הוגן והזדמנות ראויה להתגונן. עוד צוין כי הפרשה שהביאה להעמדת המשיבים לדין התגלתה במהלך בירור האשמה ככוללת נסיבות נוספות שלא נכללו בכתב האישום. למאשימה ישנו שיקול דעת באשר להיקף היריעה העובדתית שתיכלל בעובדות כתב האישום ולכן אין בכך כשלעצמו משום פגם בכתב האישום. עם זאת, התגלה קושי להתחקות אחר הבסיס לעמדת המאשימה, הן בשלב החקירתי והן בשלב המשפט וזאת לאור עדותם של עדי התביעה. בימ"ש קמא ציין כי במהלך החקירה ובמהלך בירור האשמה הסתמן קו המבהיר כי המאשימה כשלעצמה אינה נדרשת לשאלה האם החשבוניות המזויפות משקפות עסקאות שבוצעו בפועל וכי הואיל ומדובר בחשבוניות מזויפות, על הנאשמים מוטלת האחריות להוכיח כי הן משקפות עסקאות שבוצעו. בנסיבות אלו ממילא אין לנתון זה כל משמעות בהתחשב בכך שהוצאו שלא על ידי חברת א.ח.מ.. צוין כי האפשרות שנטל הראיה להוכחת ביצוע עסקה שדווחה באמצעות חשבונית מזויפות יועבר לכתפי הנאשמים קיימת ובעלת טעם. אלא שישנם מקרים, דוגמת ענייננו, שהראיות שנאספות מעוררות שאלות המקשות על העברת נטל הראיה ומצדיקות שלא להסתמך רק על היבט אחד של אי חוקיות החשבונית. במצב דברים זה מתחדדת 27 האחריות מצד המאשימה לבירור עצמאי של כלל הנתונים הקשורים לחשדות, בכדי שהאינטרס 28 הציבורי יתממש ובירור האשמה יתבסס על כל היבטי החשד להפרת החוק. כל זאת מבלי לזנוח פעולות 29 חקירה שנועדו לברר את הגנת הנאשם.
במסגרת פעולות החקירה לא בוצעו פעולות חקירה הקשורות לעסקאות שתועדו 21 בחשבוניות ולא נבדק האם העבודה שתוארה בחשבוניות אכן בוצעה בפועל. החזות השונה והכתב 22 השונה בחלק מהחשבוניות אינו מספיק כדי לקבוע שהיה על המשיבים לחשוד שמדובר בחשבוניות 23 מזויפות מכיוון שאין מדובר בשוני מהותי שעשוי היה לעורר חשד להעדר תקינות, לאור המסמכים 24 שהוצגו והציגו מצג שווא בפני המשיבים. בנסיבות אלה, בצדק קבע בימ"ש קמא כי נטל הראיה לא 25 הועבר לכתפי המשיבים
כפי שציין בימ"ש קמא, לפי סעיף 38 לחוק מע"מ עוסק זכאי לנכות מהמס שהוא חב בתשלומו את מס התשומות הכלול בחשבונית מס שהוצאה לו כדין. חשבונית לא כשרה לא ניתנת לזיכוי. הואיל ומדובר בעבירת התנהגות נדרשת מודעות לטיב המעשה, לקיום הנסיבות ולאפשרות הגרימה לתוצאות המעשה. חשד בדבר טיב ההתנהגות או בדבר אפשרות לקיום נסיבות ייחשב כמודעות ככל שנמנעים מבירור. בענייננו עולה אף מגרסתו של עד התביעה עתמה כי המציא מסמכים המאמתים לכאורה את סמכותו לפעול בשם חברת א.ח.מ. והיות החברה מדווחת למע"מ ומנוהלת לפי דין. גרסתו של המשיב הייתה עקבית ובימ"ש קמא קבע כי מצא אותה מהימנה. לכן לא מצאנו מקום להתערב בקביעתו של בימ"ש קמא כי התשתית הראייתית שהציגה המערערת אינה מעוררת חזקות או הלכות דוגמת עצימת עיניים וצפיות. לא הוכחו נסיבות המעוררות חשד כי מדובר בחשבוניות מזויפות. כמו כן, לא ניתן לקבוע בנסיבות אלה כי הסברי המשיבים משוללי יסוד ובלתי סבירים. לכן בצדק נקבע כי המערערת לא עמדה בנטל השכנוע. מכאן זיכוי המשיבים בצדק וכדין, שכן לא הוכחה מודעותם של המשיבים להיות החשבוניות מזויפות או חשבוניות שהוצאו שלא כדין ולכן לא הוכחה כוונה להונות את רשויות המס.
בימ"ש קמא ציין בסעיף 64 לפסק דינו כי סעיף 117 (ב) לחוק מע"מ דורש יסוד נפשי של כוונה מיוחדת לשם התחמקות או השתמטות מתשלום מס. די במודעות כי החשבוניות הן מזויפות בעת הכללתן בספרים כדי לבסס את יסוד הכוונה להתחמקות מתשלום מס. נדרשת מודעות לטיב המעשה ולקיום הנסיבות לצד הכוונה להונות ולהתחמק מתשלום מס. ניתן ללמוד על היסוד הנפשי מהתנהגות נאשם ומראיות נסיבתיות. תשתית ראייתית נסיבתית עשויה להעביר את נטל הראיה לכתפי הנאשם וללא הסבר סביר יהא באמור להוכיח את היסוד הנפשי. ואולם כאשר המסקנה המבוססת על ראיות נסיבתיות אינה המסקנה היחידה האפשרית כי אז יש לזכות את הנאשם.
[1] ע"פ 54336-03-24 מדינת ישראל נ' סעיד ואח' מיום 28 ביולי 2024.