בית המשפט המחוזי הרשיע בעל חברה שזייף מועד הודעה על חברה משפחתית

כבוד השופטת דנה אמיר מבית המשפט המחוזי הרשיעה[1] את מר שרגא ברוש (נאשם 1) בביצוע שתי עבירות לפי סעיפים 220(2) ו- 220(5) לפקודה; זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר בנסיבות מחמירות לפי סעיף 418 לחוק העונשין, וקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 415 לחוק העונשין ואת נאשמת 2, החברה, הרשיעה בביצוע עבירה לפי סעיפים 220(2) ו- 220(5) לפקודה; זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר בנסיבות מחמירות לפי סעיף 418 לחוק העונשין, וקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 415 לחוק העונשין. רואה חשבון מיכאל בר לבב הורשע בהסדר טיעון לפני תחילת שמיעת הראיות, שימש כרואה החשבון של החברה. רואה חשבון שאר ישוב בן ברוך זוכה משלא הוכח פוטנציאל ההשפעה של הידיעה הלא נכונה שמסר על שומתה של החברה כנדרש לשם הרשעתו.

להמשך קריאה

רקע בתמצית

על פי עובדותיו של האישום, חברת א.ל.ע.א השקעות בע"מ (להלן: החברה או נאשמת 2) היא חברה אשר התאגדה ביום 29.9.2014. החברה היא חברת אחזקות שהחזיקה במניות חברת עושרד גז טבעי בע"מ (להלן: עושרד) אשר התאגדה ביום 2.10.2014 לשם עיסוק בקניית גז טבעי שמקורו באסדת הקידוח תמר ומכירתו ללקוחות. מר שרגא ברוש החזיק ב-50% מהון המניות של החברה ואחיו, מר יריב ברוש, החזיק ב-50% הנותרים. רו"ח מיכאל בר לבב (להלן: רו"ח בר לבב) אשר היה נאשם 3 בכתב האישום המקורי ועניינו הסתיים בהסדר טיעון לפני תחילת שמיעת הראיות, שימש כרואה החשבון של החברה. רו"ח שארישוב בן ברוך (להלן: נאשם 4) שימש כרואה החשבון של שרגא ושל אחיו יריב לשם הגשת דוחותיהם האישיים לרשות המיסים וכרואה חשבון חברת האם של הקבוצה.

האישום

על פי האישום, במהלך שנת 2015 מכרה החברה אלעא השקעות מקצת מניותיה בעושרד. אירוע זה הניב לה הכנסה בסך 8,640,000 ש"ח שיש עמה ריווח הון על פי האישום, המס אותו היו צריכים לשלם החברה ובעלי מניותיה הוא בסך 4,315,338 ₪ והמס המופחת אותו שילמו עקב המרמה, הוא בסך 2,760,712 ₪ בלבד. נטען כי סך הכל השתמטו ממס בסך 1,554,626 ₪. באישום נטען לקיומן של נסיבות מחמירות במעשי הנאשמים בכך שרו"ח בר לבב הוא רואה חשבון ובכך שתכלית הזיוף והמרמה היא להתחמק ממס בסכום גבוה, באמצעות מסמכים מזויפים, אשר זויפו במשרד רואה החשבון.

בכתב האישום פורט כי על פי סעיף 64א לפקודה, על חברה שחבריה הם בני משפחה לפי סעיף 76(ד)(1) לפקודה ואשר בתוך שלושה חודשים מיום היווסדה הוגשה בקשה להכיר בה כ"חברה משפחתית", יחולו הוראות מיסוי מיוחדות המפורטות בסימן ד' לפרק השני לפקודה. פורט כי עיקרן של ההוראות הן היותה של החברה "שקופה", וחישוב המס מתבצע אצל בעל המניות עצמו.  נטען כי במקרה זה, לו הייתה החברה בבחינת חברה משפחתית כמפורט לעיל, הייתה נצמחת לבעלי המניות, שרגא ואחיו יריב, הטבת מס ברורה בגין רווחי ההון הואיל וריווח ההון אשר נצמח לבעלי המניות לא היה ממוסה במיסוי דו שלבי: תחילה מיסוי ריווח ההון בחברה ולאחר מכן מיסוי הדיווידנד כשהוא מחולק לבעל המניות המבקש למשוך לעצמו את הריווח.

על פי האישום, במועד המאוחר לחודש יוני 2015, קשרו שרגא ורו"ח בר לבב קשר לרמות את פקיד השומה על ידי יצירת מצג כוזב לפיו הוגשה בקשה להכיר בחברה כחברה משפחתית בתוך שלושה חודשים ממועד היווסדה.

נטען כי לתכלית זו ערכו שרגא ורו"ח מיכאל בר לבב בצוותא חדא שלושה מסמכים שתכליתם להציג מצג לפיו הוגשה בקשה בתוך שלושה חודשים מיום היווסדה של החברה להכיר בה כחברה משפחתית: טופס לפתיחת תיק לתאגיד במס הכנסה טופס בקשה להכרה בחברה כמשפחתית, הנושא תאריך 13.10.2014 חתום על ידי שרגא ונושא חתימה נוספת שנחזית להיות של יריב ברוש, אשר גם אותה חתם נאשם 1, המציין כי משרד פקיד השומה הוא "תל אביב 1" ומכתב לוואי.

באישום נטען כי הטפסים שלעיל ומכתב הלוואי מזויפים בכך שהם מעידים שקר על עצמם, כאילו נערכו ונחתמו ביום 13.10.2014, בעוד שנערכו במועד מאוחר יותר, לכל המוקדם במחצית השנייה של שנת 2015, וזאת במרמה, עורמה ותחבולה, במטרה ליצור מצג כוזב כאילו הוגשה בקשה לרישום החברה כחברה משפחתית בתוך שלושה חודשים ממועד היווסדה.

נטען כי במעשיהם המתוארים לעיל זייפו שרגא והחברה מסמכים וקיבלו במרמה, בנסיבות מחמירות, את ההכרה כחברה משפחתית ואת הטבת המס. עוד נטען כי במעשיהם פעלו נאשמים 1 ו-2 ורו"ח בר לבב במרמה, עורמה ותחבולה במטרה להתחמק ממס ולסייע לאחר להתחמק ממס.

גרסת הנאשמים

לגרסת הנאשמים, בשלב מסוים, ככל הנראה בסוף שנת 2016, יידע רו"ח בר לבב את שרגא כי דוח הכנסות החברה לשנת המס 2015 כחברה משפחתית לא נקלט במערכת ומסיבה לא ברורה תיק החברה (שנפתח בפקיד שומה ת"א 1) נפתח כחברה רגילה ולא כחברה משפחתית. על פי הנאשמים בשלב זה הבנתו של שרגא הייתה כי הבקשה להכרה בחברה כמשפחתית שנשלחה באוקטובר 2014 לפקיד שומה נצרת לא טופלה, והמסמכים ששלח "לא מופיעים בשום מקום". משרדו של רו"ח בר לבב נדרש לטיפול מול רשות המסים בהסדרת רישום החברה כמשפחתית מטעמו של נאשם 1, בעיה שנראתה "כתקלה טכנית". לגרסת נאשם 1, הבין שהטיפול בבעיה שנוצרה מול מס הכנסה יבוצע במקצועיות, תוך התבססות על כך שהבקשה להכרה בחברה כמשפחתית הוכנה במועד ונשלחה לפקיד שומה נצרת, עובדה שהייתה בידיעתו של רו"ח בר לבב. לגרסת שרגא לא היה שותף לטיפול משרד רו"ח בר לבב מול רשות המסים.

הנאשמים כפרו בטענת המאשימה לפיה שרגא ערך שלושה מסמכים מזויפים המעידים שקר על עצמם כנטען בכתב האישום, הגם שלא טענו שהטפסים (הבקשה להכרה בחברה משפחתית וטופס פתיחת תיק לתאגיד במס הכנסה שנטען שהם מזויפים) נחתמו במועד הנחזה והמוצהר בהם (13.10.2014). במענה נטען כי שרגא אינו זוכר את נסיבות ומועד החתימה על טפסים אלה. לטענתו, אין המדובר בטפסים אשר נערכו לצורך הצגת מצג שווא לפיו הוגשה בקשה להכרה בחברה כמשפחתית בתוך שלושה חודשים מיום היווסדה.

 צוין כי על יסוד "ניתוח בדיעבד של עובדות מתוך חומר החקירה וניסיון לשחזר את הדברים ולא  מידיעה אישית או זיכרון", נראה כי מטעם משרדו של רו"ח בר לבב טיפלה ב"בעיה שנוצרה אל מול אנשי משרד פקיד שומה ת"א 1 גם עובדת המשרד, יועצת המס ולריה אליאב ז"ל" (להלן: "גב' אליאב ז"ל"). נטען כי יתכן וגב' אליאב ז"ל קיימה שיח מול אנשי משרד פקיד שומה ת"א 1 "בו הציגה את הדברים כהוויתם" – כי הבקשה להכרה בחברה כמשפחתית נשלחה במועד לפקיד שומה נצרת. עוד נטען כי קיימת אפשרות שבמסגרת הטיפול, הוסכם בין הגב' אליאב ז"ל לאנשי משרד פקיד שומה ת"א 1 על אופן הטיפול, ובכלל זה על הגשת טפסים לפקיד השומה הרלוונטי. לטענת הנאשמים, קיימת אפשרות שטופס הבקשה להכרה בחברה משפחתית וטופס פתיחת תיק לתאגיד במס הכנסה מולאו בכתב ידה של גב' אליאב ז"ל בשלב בו טופלה הבעיה, כשהם נושאים תאריך 13.10.2014 ומופנים לפקיד השומה הרלוונטי, שאינו פקיד השומה נצרת, ונחתמו על ידי נאשם 1. נטען כי שרגא אינו זוכר את נסיבות ומועד החתימה על הטפסים אך מניח כי התבקש לחתום על הטפסים על ידי משרד רו"ח בר לבב.

לגרסת הנאשמים, בחודש פברואר 2017 לערך, מששרגא הבין כי הטיפול של משרדו של רו"ח בר לבב לא צלח, פנה לרו"ח שיף על מנת שיסייע בהמשך הטיפול. נטען כי מבחינת נאשם 1, ביסוד המשך הטיפול הייתה העובדה לפיה הבקשה להכרה בחברה כמשפחתית נשלחה במועד לפקיד שומה נצרת. הנאשמים אישרו כי בסופו של יום החברה סווגה כחברה משפחתית. נטען כי מבחינת שרגא כל הטיפול בהסדרת הרישום נעשה בתום לב וללא כוונה לרמות. הנאשמים לא אישרו כי במשרדי פקיד השומה נצרת לא התקבלו מסמכים כלשהם הקשורים בחברה, לא בשנת 2014 ולא בכלל.

הנאשמים אישרו כי לא הוגש דו"ח שנתי על הכנסות החברה לשנת 2014. לטענתם, הסתמכו בהקשר זה על החלטת רו"ח בר לבב שלא להגיש את הדו"ח בנסיבות בהן לא הייתה בחברה כל פעילות בשנה זו. הנאשמים לא הודו בכך שביום 28.7.2015 נפתח תיק לחברה אצל פקיד שומה ת"א 1, אך לא חלקו על כך שמחומר החקירה עולה שנפתח לחברה תיק בפקיד שומה ת"א 1 במועד זה ביוזמת פקיד השומה. נטען כי עובדה זו נודעה לשרגא בדיעבד.

הנאשמים לא חלקו על כך שרו"ח בר לבב שלח מכתב לפקיד שומה ת"א 1 ביום 15.1.2017 במסגרת טיפולו בהסדרת רישום החברה כמשפחתית. לצד זאת, לא הודו בכך שרו"ח בר לבב  פנה לפקיד שומה ת"א 1 ביום 15.1.2017 במכתב אליו צרף את המסמכים שנטען על ידי המאשימה שהם מזויפים, תוך שטען במכתב כי זו "בקשת החברה להיחשב כחברה משפחתית שנשלחה למשרד פקיד שומה נצרת … בתאריך 13.10.2014 ואשר לא טופלה".

הנאשמים לא אישרו מפורשות את הגשת הדו"ח השנתי של החברה לשנת 2015 ביום 18.1.2017 בחתימת שרגא לפקיד שומה ת"א 1, כשאליו צורף דוח כספי מבוקר של רו"ח בר לבב. עם זאת, לא חלקו על כך שבפרק י"ג לדוח דווחה הכנסה בסך 8,627,225 ₪ כהכנסה מועברת לפי סעיף 64א לפקודה, וכי בביאור לדוח הכספי נכתב "החברה התאגדה בחודש ספטמבר, 2014 ועוסקת בהשקעות. החברה נרשמה כחברה משפחתית על פי סעיף 64א, לפקודת מס הכנסה. הדוחות הכספיים לשנת 2015 …". לטענתם, הדוח השנתי שהוגש לרשות המסים הוגש בתום לב ובהסתמך על עבודתו, הבנתו וניסיונו המקצועי של רו"ח בר לבב שטיפל בעניין.

מהראיות עולה כי החברה אשר התאגדה ביום 29.9.2014 לא הייתה רשומה ברשות המסים כחברה משפחתית, ותיקה ברשות המסים (פקיד שומה ת"א 1) נפתח רק ביום 28.7.2015 באופן יזום כחברה רגילה ובענף שירותי יעוץ ניהולי ולא בענף אחזקות .

המאשימה ביססה בראיותיה ואין חולק כי שרגא חתם על שני הטפסים, טופס פתיחת התיק לתאגיד במס הכנסה (בשמו ובשם החברה בצירוף חותמת החברה) וטופס הבקשה להכרה בחברה כמשפחתית (בשמו ובשם אחיו יריב) במועד לא ידוע, אך לאחר חודש יוני 2015.

על פי עדותה של דדוש, סגנית פקיד שומה ת"א 1, בחודש מרץ 2017 התקשר אליה שרגא וטען כי בשנת 2014 פנה במכתב לפקיד שומה נצרת בבקשה לפתוח תיק חברה ולרשום אותה כחברה משפחתית, והדבר לא בוצע (עמ' 186 ש' 24-26 לפרוטוקול). דדוש העידה כי ביקשה אסמכתא על משלוח הפנייה לנצרת ושרגא השיב לה בעל פה "שאין אסמכתה כיוון שזה נשלח בדואר רגיל, ואין שום אסמכתה על דואר רשום" (עמ' 209 ש' 3 לפרוטוקול). לדבריה: "כל בר דעת מבין שבהיעדר אסמכתה יש בעיה" (עמ' 209 ש' 28 לפרוטוקול).

דדוש ביקשה ממר ברוש שיעלה את הדברים על הכתב ויצהיר שכך היה. ביום 14.3.2017 שלח לה הצהרה בדוא"ל (עמ' 187 ש' 17-24 לפרוטוקול). וזו לשונה של ההצהרה: "בהמשך לשיחתנו הטלפונית הריני להצהיר כי ביום 13.10.2014 שלחתי ממשרדי בנצרת עילית את החומר לפתיחת תיק חברה בצירוף בקשה לרישום החברה א.ל.ע.א השקעות בע"מ ח.פ. 515135945 כחברה משפחתית". לדברי דדוש, מספר ימים קודם או לאחר מכן פנה אליה באותו נושא רו"ח שיף מטעם הנאשמים, אשר סייע למר ברוש בנושא סיווג החברה כמשפחתית, וציין בפניה שלדברי שרגא – כך אכן היה בשנת 2014. כיוון שהובהר שרו"ח שיף לא ייצג במועד הנטען להגשת הטפסים בשנת 2014, דרשה דדוש שההסברים יובאו מפי מר ברוש עצמו (עמ' 187 ש' 1-3 לפרוטוקול).

על פי עדותה של דדוש, העולה בקנה אחד עם הודעתה נשלחו אליה עם שליח מספר מסמכים "עם מכתב בקשה לפתיחת תיק חברה נושא תאריך של שנת 2014, מכתב נוסף, הכל צילומים, בקשה להירשם כחברה משפחתית, שוב נושא תאריך שנת 2014 ומכתב נוסף על דף לבן חלק A4 פשוט שמופנה לפקיד שומה נצרת, בו למעשה מבוקש לפתוח תיק חברה ולרשום את החברה כמשפחתית, כשמצורפים הצרופות שני המכתבים או הטפסים שהזכרתי קודם" (עמ' 187 ש' 6-11 לפרוטוקול).

לדברי דדוש, בשילוב הנסיבות, לאחר שקיבלה את המסמכים ולאור הדברים שנמסרו לה על ידי נאשם 1, פעלה בהתאם לנוהל העברת תיקים והעבירה את תיק החברה יחד עם המסמכים, ביניהם הטפסים המתוארכים לאחור, להחלטת פשמ"ג בקשר לרישום או אי רישום החברה כמשפחתית. זאת משזה פקיד השומה אצלו התנהל תיקו האישי של שרגא ושם יש לפעול להכרה בחברה כמשפחתית (עמ' 192 ש' 10-24 לפרוטוקול, עמ' 194 ש' 28-30 לפרוטוקול).

על פי עדותו של דן שפר (להלן: שפר), מנהל תחום בכיר בפשמ"ג, המפקח אלישמע ריין חזר אליו בשלב מאוחר יותר, לאחר פרק זמן (למיטב זכרונו בן חודשים) ולאחר שבדק את תיק החברה, ומסר לו שזיהה מכירות הוניות בסכומים משמעותיים בחברה בשנת 2015, ולכן לרישום החברה כמשפחתית השלכות מיסוי משמעותיות. שפר ביקש מאלישמע ריין שייגש אליו עם התיק ולאחר בחינה נוספת ומדוקדקת של הטפסים המתוארכים לאחור גילה לטענתו "את הזיוף" (עמ' 42 לפרוטוקול מיום 13.10.2021). לדברי שפר, הבחין שעל גבי הטופס "פתיחת תיק לתאגיד במס הכנסה ו/או ניכויים", רשום בצד שמאל למטה, באותיות קטנות במאונך "ע"נ חטיבה לארגון מערכות מידע (מעודכן ל-6.2015)". שפר הסביר כי משמעות הדבר היא שהטופס "יצא לאוויר" לראשונה ביוני 2015, וכי התאריך הכתוב על הטופס, 13.10.2014, מוקדם למועד יצירת גרסת הטופס. עניין זה אינו במחלוקת. לדבריו: "פעם ראשונה בכל השנים שלי במס הכנסה שראיתי דבר כזה. מיד הבנתי שיש פה משהו חמור" (עמ' 42 ש' 32-33, עמ' 43 ש' 1-6 לפרוטוקול). בהמשך לאמור החלה החקירה.

בפי שרגא אין כל גרסה או הסבר לחתימותיו על הטפסים המתוארכים לאחור בשמו ובשם החברה (ואף בשם אחיו יריב על טופס הבקשה להכרה בחברה משפחתית) אותן אישר. לטענתו, כלל אינו זוכר את נסיבות החתימה ועדותו בהקשר זה מבוססת על ניתוח בדיעבד של חומר החקירה והנחת הנחות שונות – אך מובן כי הנחות וסברות אינן בגדר עדות. מן האמור עולה כי בכל הנוגע לעצם עריכת הטפסים המתוארכים לאחור עליהם נכתב תאריך כוזב, ובפרט רלוונטי לרישום חברה כמשפחתית לפי סעיף 64א לפקודה, אין בפי שרגא כל גרסת הגנה עובדתית.

שילוב המלל במכתב והראיות המפורטות לעיל, ולצד זאת, עדותם של דדוש ושפר וקיומו של מכתבו של  שרגא מיום 29.3.2017 עליו חותמת מקורית "התקבל" מיום 30.3.2017 בתיק הקבע של החברה ברשות המסים יחד עם מכתב הלוואי והמסמכים המתוארכים לאחור המפורטים בו כאסופה – מביאים למסקנה לפיה שרגא צירף את הטפסים המתוארכים לאחור למכתבו מיום 29.3.2017. כפי שפורט לעיל, בעת חקירתו שרגא כלל לא טען שמסמכים אלה לא היו בידיו, ורק מסר שאינו זוכר אם צירפם, וגרסה זו באה רק במשפט. על פי הודעתה של דדוש (נ/20) כאמור עותק נוסף של מכתב הלוואי וטופס פתיחת התיק לתאגיד נחתמו גם הם בחותמת התקבל מאותו מועד ממש (30.3.2017) ולצידם בקשה להכרה בחברה משפחתית. לדבריה של דדוש, שהיא חפה מכל אינטרס בתיק, המסמכים המתוארכים לאחור היו בפניה בוודאות בעת בחינת בקשתו.

גם גרסת שרגא לפיה בחר לצלם רק עותק ממכתב הלוואי (שאת דבר קיומו כלל לא זכר תחילה בחקירותיו) בעת ששלח את הטפסים ומכתב הלוואי בשנת 2014 נגועה בחוסר סבירות. הסברו לפיו "כי זה נייר שיצרתי באותו רגע… ניירות שצרפתי זה ניירות שקיבלתי ממיכאל על מנת לתת אותם לפקיד השומה ואותם לא מצאתי צורך לצלם, או חשבתי שלמיכאל יש צילומים שלהם" (עמ' 305 ש' 9 לפרוטוקול מיום 12.6.2022) אינו משכנע כלל, וזאת בלשון המעטה. זאת נוכח טענתו לפיה לקח את המסמכים מרו"ח בר לבב מיד עם חתימתם כדי למסרם בעצמו, כשדווקא בהודעתו ביחס למכתב הלוואי מסר: "המכתב הזה הוא בעיני הוא לא משהו מהותי".

הגם שבהודעתו מסר שרגא כי בעת שליחת מכתבו מיום 29.3.2017 ביקש את מכתב הלוואי מאחד ממיצגיו, רו"ח בר לבב או רו"ח שיף, שמכתב הלוואי היה גם בידו, לא זימן שרגא ולו את רו"ח שיף כעד כדי שיעיד על ההסבר שמסר לו שרגא בזמן אמת, או על מנת שיפרט את נסיבות קבלת מכתב הלוואי על ידו.

כבוד השופטת לא מצאה כי שרגא בולבל או התבלבל בעת חקירותיו או כי לא היה לו זיכרון "ממעמד החתימה" בדיעבד על הטפסים המתוארכים לאחור משהיה "פחות מעורב", ולכן שגה. אין כל פגם באופן הצגת הטפסים המתוארכים לאחור לנאשם בעת חקירת החשדות נגדו ובקשת גרסתו. מעיון בהודעות שרגא (עולה כי נחקר באופן מכבד, לא הוטעה בדרך כלשהי, וניתנה לו הזדמנויות הוגנות להסביר את פשר הטפסים המתוארכים לאחור ומכתב הלוואי. כאמור, גם לאחר שהוצג לו שלא יתכן שטפסים אלה נערכו בתאריך המופיע על גבם (13.10.2014) שב שרגא וטען כי חתם על הטפסים בשנת 2014, במועד הכתוב על גבם – 13.10.2014. זאת גם לאחר שנועץ בעורך דין במהלך חקירתו הראשונה, וגם במהלך חקירתו השנייה אליה הגיע מביתו, לאחר שהייתה לו הזדמנות להיזכר בדברים. בניגוד לנטען על ידי ההגנה בסיכומים, לא מצאתי כי חקירתו של שרגא מעידה על תום ליבו – נהפוך הוא. זאת אף לאחר שעיינתי במסמכים הרבים שהוגשו אודות התנהלותו הנורמטיבית, פועלו הציבורי ועיסוקיו לאורך השנים .

גרסתו של שרגא בחקירות לפיה חתם על הטפסים במשרד רו"ח בר לבב ביום 13.10.2014 נבדקה במסגרת החקירה. מאיכוני טלפון שבוצעו לשרגא ולרו"ח לבר לבב כמו גם מעדותו של המהנדס רוני אברהמי (אשר ערך את חוות הדעת) עולה כי הסבירות ששרגא היה ברח' החשמונאים בתל אביב (שם נמצא משרדו של רו"ח בר לבב) בזמן האיכון "שואפת לאפס" (עמ' 168 ש' 4-5 לפרוטוקול). מחוות דעתו של רוני אברהמי אף עולה כי לא הייתה תקשורת בין שרגא ורו"ח בר לבב מהרגע בו נחת שרגא בישראל ביום 13.10.2014 ועד לסוף אותו היום. מן האמור עולה כי גם האיכונים וחוות דעת המהנדס תומכים בהעדר היתכנות מפגש חתימה ביום 13.10.2014, וזו אף אינה גרסת ההגנה כיום.

המאשימה התייחסה לשאלת אפשרות המפגש הנטען בין שרגא לרו"ח בר לבב בסיכומיה. לטענתה, על פי איכוני הטלפון של שרגא ( (שתחילתם ביום  1.10.2014) המועד היחיד בין יום 1.10.2014 ליום 5.10.2014, בו יכול היה שרגא לפגוש ברו"ח בר לבב במשרדו על מנת לחתום את הטפסים הוא יום 5.10.2014, הערב בו טס לחו"ל (נסיעה ממנה שב ביום 13.10.2014). מקובלת עלי טענתה לפיה האפשרות ששרגא חתם על הטפסים ביום 5.10.2014 אינה עולה בקנה אחד עם השכל הישר ואינה סבירה. זאת בשים לב לכך שטענת שרגא היא כי לקח את הטפסים על מנת למסרם בנצרת, אך לא מסרם עקב עומס עבודה ואלה נשכחו ברכבו שבועיים שלושה. אין זה סביר ששרגא יציע למסור את הטפסים במקום לשלוחם באמצעות שליח כשהוא יודע שביום המחרת הוא עתיד לטוס לחו"ל למשך שבוע. ועוד – אף אם פעל שרגא כאמור, צודקת המאשימה בטענתה לפיה לא ברורה תגובתו ביום 13.10.2014 ("שומו שמיים") משלא הייתה לו הזדמנות למסרם לפקיד שומה נצרת קודם לכן.

גרסת שרגא היא כי לאחר שרו"ח הודיע לו ש"קיימת בעיה" הניח שרו"ח בר לבב "עושה את מה שהוא צריך לעשות", לא שאל או התעניין בדרך בה הוא מתכוון לפתור את הבעיה, ולבסוף עדכן אותו רו"ח בר לבב שהוא "הרים ידיים" (עמ' 315 ש' 13-21, עמ' 316 ש' 20-27, עמ' 321 ש' 30-32 לפרוטוקול מיום 12.6.2022). לדברי נאשם 1 כאמור הוא אינו זוכר אירוע בו נקרא למשרד רו"ח בר לבב לחתום על טפסים מאוחרים, ורק משחזור הדברים הבין שחתם על הטפסים המתוארכים לאחור לפקיד שומה ת"א 1 וגוש דן, אך אינו זוכר את נסיבות החתימה ולא היה מעורב בכך בשום דרך (עמ' 315 ש' 30, עמ' 316 ש' 13, עמ' 316 ש' 23-27, עמ' 335 ש' 22-26 לפרוטוקול מיום 12.6.2022). כשנשאל נאשם 1 כיצד לטענתו הוא זוכר באופן ברור את שהתרחש בשנת 2014 אך הוא אינו זוכר שחתם על הטפסים המתוארכים לאחור, השיב תשובה מיתממת לפיה בשנת 2014 הוא היה מעורב, וכשהציגו לו את מכתב הלוואי בכתב ידו זיכרונו רוענן, אך בכל הנוגע להשתלשלות העניינים בשנת 2017 הוא לא היה אקטיבי ועל כן אינו זוכר (עמ' 317 ש' 7-12 לפרוטוקול מיום 12.6.2022). בעדותו אף ציין קיומם של קשיי זיכרון באופן שלא שכנע

אילו היו פני הדברים כפי האפשרות שהעלתה ההגנה, אף אין זה סביר ששרגא לא היה יודע על כך וזוכר שכך היה בהינתן חריגות הוראה מסוג זה, ושיח שהתקיים. יתרה מכך, אילו אלה היו פני הדברים, מן הסתם כבר לא היה נזקק לשירותיו של רו"ח שיף, שכן העניין סודר וסוכם עם אותו אלכס. ועוד, גם אם היה שוכר את שירותיו של רו"ח שיף,  וודאי זה יכול היה להעיד שכך סופר לו בעת שהעניין עבר לטיפולו, ככל שהיה מזומן כעד הגנה (אך הוא לא הוזמן כאמור). וודאי היה רו"ח שיף לכל הפחות מספר על כך לדדוש, וכך גם שרגא. די במפורט כדי להדגים את העדר אפשרות מסוג זה. נוכח האמור, אף אינני מוצאת לזקוף לחובת המאשימה את אי הבאתו של אלכס לעדות ובכך להניח כי גרסתו הייתה מטיבה עם הנאשמים כעתירת ההגנה. גם סברתו לפיה יתכן שחתם על הטפסים המתוארכים מבלי שראה את התאריך (עמ' 330 ש' 27-32 לפרוטוקול מיום 12.6.2022) אינה משכנעת ואין בה כדי להקים ספק סביר. מדובר בטענה/סברה שעלתה ללא כל בסיס ראייתי וממילא אינה בגדר עדות. אף אין נפקות ממשית לדברי נאשם 1 בהם העלה ספק טענת הסתמכות: "אני מאמין באמונה שלמה ברואה החשבון, שיפעל באופן תקין ויעשה מה שהוא יודע שמותר לו או אסור לו לעשות יותר טוב ממני" (עמ' 331 ש' 4-6 לפרוטוקול מיום 12.6.2022). זאת מבלי שביסס ראייתית כי הסתמך על רו"ח בר לבב בעניין זה, ללא כל תמיכה בספק טענה זו ובראי מכלול הראיות.

סברות ההגנה לא עלו בקנה אחד עם הראיות הקיימות, ולא הקימו ספק הסביר, וגם הגרסאות הכוללות שנמצאו על ידי שקריות וסותרות בעניינים השונים הרלוונטיים כמפורט בפרק הראיות, מלמדות על העדרו של ספק סביר באשמתו, בהינתן מכלול הראיות שהוצגו במשפט. על יסוד הראיות המפורטות בפרק הראיות ניסיון שידור דוח החברה לשנת 2015 כדוח של חברה משפחתית בוצע כחלק מהמהלך המרמתי הכולל וכך גם הגשתו.

חובתה של המאשימה מתוקף תפקידה להציג לבית המשפט את התזה שלמיטב שיקול דעתה המקצועי משקפת את האמת (במקרה בו מצאה להגיש כתב אישום – ראיות המבססות את האשמה לכאורה). לצד זאת, חובתה להעמיד לרשות ההגנה את כלל הראיות שנאספו (אלה התומכות בתזת המאשימה ואלה המחלישות או מנוגדות לה) על מנת שתוכל לעשות בהן שימוש כחוכמתה. נראה כי כך פעלה המאשימה במקרה זה ולא עלתה טענה אחרת. הגם שמצופה מהמאשימה להציג עדותם של עדים רלוונטיים לעניין, מטבע הדברים, מובן וברור שלא קמה לה חובה לזמן כעד תביעה כל עד שהוא רלוונטי על פי עובדות כתב האישום – גם אם אינה מקבלת את גרסתו כאמת.

במקרה זה, קיים קושי משפטי מסוים (גם אם לא מובהק) למאשימה להציג באמצעות רו"ח בר לבב גרסה חדשה מפיו, שונה מזו שמסר בחקירותיו, שתהיה בעלת משקל ראייתי מבוסס. זאת גם אם הודה במסגרת הסדר טיעון בכתב אישום מתוקן, בשים לב לעובדות המפורטות בו, ונוכח משקלה הראייתי של הודאה מסוג זה נגד נאשם שותף שאינו גבוה ביותר (וראו בהקשר זה: ע"פ 4541/90 סלע נ' מדינת ישראל (31.12.1990) וכן יניב ואקי דיני ראיות כרך ד 696 (2021) וסעיף 77(א) לחסד"פ). בצבר הנסיבות והראיות בענייננו כאמור, ובהינתן קיומן של ראיות ישירות לביצוע העבירות על ידי הנאשמים, מקובלת עלי החלטת המאשימה שלא לזמן את רו"ח בר לבב כעד.

בברכה,

אפרתי, רואי חשבון (עו"ד)

[1] ת"פ 49429-07-20 מיום 16.07.2023.