יובא להלן מידע שימושי למעסיק:
מעסיק חייב לדווח ולשלם את הניכויים המגיעים מעובדיו
ביטוח לאומי ידווח וישולם למוסד ביטוח לאומי אחת לחודש כן ידווח מדי חודש על טופס 100.
מס הכנסה ידווח וישולם לרשות המסים אחת לחודש או אחת לחודשיים או אחת לחצי שנה.
המעסיק יעביר דיווח ותשלום לקופת גמל / חברת ביטוח תגמולים בשל עובדיו אחת לחודש. מעסיק מעל שלושה עובדים חייב בדיווח אחיד.
על איחור בתשלום הניכויים ייווספו הפרשי הצמדה ריבית וקנס פיגור בתשלום עד לסילוק החוב.
אי תשלום החובות לרשות המסים או למוסד לביטוח לאומי מהווה עילה לנקיטת הליכי גביה על פי פקודת המיסים (גבייה)
המעסיק יקבל הודעה על אי תשלום המס ובתוך חמישה עשר יום מההודעה החובות בהרשאה לתפיסת ומכירת רכוש לרבות נכסי מיטלטלין באופן מיידי (סעיף 4), בתוך 14 ימים החובות בהתראה לנקיטת הליכי גבייה.רשות המסים צפויה לעקל סכומים מבנק / סכומים מצד שלישי (מלקוחות וחייבים) ואף לעקל רכב לגבי חובות שטרם יוסדרו.
אם קיבלת הודעה על עיקול נכסיו של מעסיק אחר עליך להעביר הסכום המעוקל לרשות המסים או למסור הודעה שאין בידך נכסים של החייב ופקיד הגבייה יבטל העיקול.
יד לֹא-תַעֲשֹׁק שָׂכִיר, עָנִי וְאֶבְיוֹן, מֵאַחֶיךָ, אוֹ מִגֵּרְךָ אֲשֶׁר בְּאַרְצְךָ בִּשְׁעָרֶיךָ.
טו בְּיוֹמוֹ תִתֵּן שְׂכָרוֹ וְלֹא-תָבוֹא עָלָיו הַשֶּׁמֶשׁ, כִּי עָנִי הוּא, וְאֵלָיו, הוּא נֹשֵׂא אֶת-נַפְשׁוֹ; וְלֹא-יִקְרָא עָלֶיךָ אֶל-יְהוָה, וְהָיָה בְךָ חֵטְא.
דברים כד
חוק פנסיה חובה
- מי שמעבידו מחויב לבטחו על פי הסכם קיבוצי ו/או הסדר קיבוצי ו/או הסדר אישי ו/או מנהג ו/או נוהג ו/או צו הרחבה, קיים או עתידי, ו/או דין (להלן – הסכם לביטוח פנסיוני) כך ששיעור ההפרשות בגינו לקופות גמל, לרבות לקרן הפנסיה, עומד לכל הפחות על 18% משכר העובד.
- מי שמעבידו מחויב לבטחו על פי הסכם לביטוח פנסיוני בהסדר ביטוחי הכולל לרבות באופן נלווה או כנספח גם ביטוח למקרה פטירה וביטוח למקרה אובדן כושר עבודה בקופת ביטוח, המבוססים על תשלום כספי תגמולים ופיצויי הפיטורים, ובלבד שעל האמור בסעיפים קטנים 5-1, יחולו גם הוראות סעיף 5(א) להלן (להלן ביחד: "הסדר פנסיה מיטיב").
- מי שפרש מעבודתו בגיל פרישת חובה ומקבל קצבה.
- מי שטרם מלאו לו – באישה 20 שנים ובגבר 21 שנים. בהגיע העובד/ת לגיל האמור, יחולו עליה/ו הוראות הצו, תוך שתילקח בחשבון, לעניין חישוב תקופת ההמתנה כהגדרתה להלן, תקופת עבודתה/ו טרם הגיעה/ו לגיל האמור.
החל מיום… ואילך | הפרשות מעביד | הפרשות עובד | הפרשות המעביד לפיצויים | סה"כ |
1.1.2008 | 0.833% | 0.833% | 0.834% | 2.5% |
1.1.2009 | 1.66% | 1.66% | 1.68% | 5% |
1.1.2010 | 2.5% | 2.5% | 2.5% | 7.5% |
1.1.2011 | 3.33% | 3.33% | 3.34% | 10% |
1.1.2012 | 4.16% | 4.16% | 4.18% | 12.5% |
1.1.2013 | 5% | 5% | 5% | 15% |
| 1.1.2014 | 6% | 5.5% | 6% | 17.5% |
| 1.7.2017 | 6% | 6% | 6% | 18% |
חופשה שנתית
| ותק בשנים | ימי חופשה (כולל שבתות) | נטו לפי 5 ימי עבודה | נטו לפי 6 ימי עבודה |
| 1 | 14 | 10 | 12 |
| 2 | 14 | 10 | 12 |
| 3 | 14 | 10 | 12 |
| 4 | 14 | 10 | 12 |
| 5 | 16 | 12 | 14 |
| 6 | 18 | 14 | 16 |
| 7 | 21 | 15 | 18 |
| 8 | 22 | 16 | 19 |
| 9 | 23 | 17 | 20 |
| 10 | 24 | 18 | 21 |
| 11 | 25 | 19 | 22 |
| 12 | 26 | 20 | 23 |
| 13 | 27 | 20 | 24 |
| 14 | 28 | 20 | 24 |
תשלום דמי הבראה
| קצובת ההבראה תשולם באחד מחודשי הקיץ, מחודש יוני ועד חודש ספטמבר, אלא אם הוסכם או נהוג מועד אחר במקום העבודה. לקביעת תקופת הזכאות לא תובא בחישוב היעדרות של חופשה ללא תשלום וכל היעדרות אחרת בה לא מתקיימים יחסי עובד ומעביד. | |||
שעור דמי ההבראה יחושב בהתאם לוותק שצבר העובד במקום עבודתו ובהתאם לשווי יום הבראה במגזר אליו שייך העובד (מגזר פרטי, מגזר ציבורי). | |||
| בהסכם קיבוצי כללי בדבר תשלום דמי הבראה בין לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים לבין ההסתדרות הכללית נקבע כי כל עובד שהשלים שנת עבודה זכאי לקצובית הבראה בהתאם להיקף משרתו, ועל פי הוותק שלו במקום עבודתו כדלקמן: | |||
| שנות ותק בעבודה | ימי הבראה (משרה מלאה) | קצובת הבראה בשרות המדינה – על פי התקשי"ר | קצובת הבראה במגזר ההסתדרותי |
| ראשונה | 5 | 7 | 9 |
| שניה ושלישית | 6 | 7 | 11 |
| רביעית | 7 | 9 | 11 |
| חמישית עד עשירית | 7 | 9 | 12 |
| אחת עשרה עד חמש עשרה | 8 | 10 | 13 |
| שש עשרה עד תשע עשרה | 9 | 11 | 14 |
| עשרים | 10 | 12 | 14 |
| עשרים ואחת עד עשרים וארבע | 10 | 12 | 15 |
| עשרים וחמש ומעלה | 10 | 13 | 15 |
| להלן תעריף ליום הבראה: | |||
| שנה | מגזר ציבורי בש"ח | מגזר פרטי בש"ח | |
| 2023 | 432 | 378 | |
| 2013 | 423 | 374 | |
| 2012 | 420 | 371 | |
| 2011 | 411 | 365 | |
| 2010 | 395 | 351 | |
תשומת לב לחוק להגברת האכיפה של דיני העבודה שמטרתו להגביר ולייעל את אכיפתם של דיני העבודה.
"אפשר להקיש חובה זו גם לחובת ההענקה במשפט העברי, שיסודה בדיני עבד עברי וההענקה לו עם שחרורו מן העבדות, ופותחה לדיני העבודה המודרניים; ד"ר יובל סיני סוקר את יסודות החיוב בפיצויי פיטורין במשפט העברי, וההענקה היא אחד מהם (י' סיני, "חוות דעת בעניין פיטורין ופיצויי פיטורין לעובד שנתפס בגניבה", המרכז ליישומי משפט עברי); וכדברי בית הדין הרבני (פד"ר ג', 287-286) – "רואים בעליל שכוונת התורה היתה להטיל חובה על המעביד שידאג דאגת מחר עבור הפועל, שעם עזיבתו את עבודתו אצלו לא יישאר בידיים ריקות . . .". אולי כך גם בהיקש לענייננו. עוד ראו לעניין זכויות העובד והמקור לזכות לפיצויי פיטורין אלון, המשפט העברי (תשל"ג), 749; ת' מוסקוביץ', "'כשכיר כתושב יהיה עמך' 'שויון הזדמנויות ביחסי עבודה'", פרשת השבוע 73 (א' הכהן ומ' ויגודה, עורכים) לעניין חובת ההענקה; נ' רקובר, "מה עניין עבדות לימינו", פרשת השבוע 15. לדעתי אין מניעה להחיל אותה גישה גם על ההודעה המוקדמת, בחינת יישומם של ערכי יושר, צדק והגינות על ידי עם החייב בכבוד הזולת. "כי ימכר לך אחיך העברי או העבריה ועבדך שש שנים, ובשנה השביעית תשלחנו חפשי מעמך; וכי תשלחנו חפשי מעמך, לא תשלחנו ריקם; הענק תעניק לו מצאנך ומגרנך ומיקבך, אשר ברכך ה' אלהיך תתן לו; וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים ויפדך ה' אלהיך, על כן אני מצוך את הדבר הזה היום" (דברים ט"ו, י"ב-ט"ו); ראו גם ספר החינוך מצוה תפ"ב, שאף אם אין מצוה זו של הענקה נוהגת שלא בזמן שבית המקדש קיים, "ומכל מקום אף בזמן הזה ישמע חכם יוסיף לקח, שאם שכר אחד מבני ישראל שעבדו זמן מרובה או אפילו מועט – שיעניק לו בצאתו מעמו מאשר ברכו ה'"; וראו גם אנציקלופדיה תלמודית ט' תרע"ג בערך הענקה. הדברים מדברים בעדם במישור הערכי, ותומכים לדעתי בגישתנו. ראו גם ניתוח הרכיבים של שכר עבודה ופיצויי פיטורין במשפט העברי ע"א 293/73 בן-משה נ' בן-משה, פ"ד כח(2) 29 (השופט קיסטר). כן ראו הרב ד"ר איתמר ורהפטיג, ההתחייבות (תשס"א), 242-236 לעניין חיובו של המעביד לשלם לפועל שכר שהובטח, והשיפוי, בין חיוב נזיקי, "דבר האבד" או חיוב חוזי, וכחוט השני עוברת בהם אותה שאלה שביסוד ההודעה המוקדמת, קרי, מציאת מקום עבודה חלופי. ראו גם מאמרו "חוזה עבודה, מהותו וביטולו", תחומין ז' (תשמ"ו), 427. החובה לשלם לשכיר את שכרו, ביושר ובעיקר במועד, נלמדת מהפסוק "ביומו תתן שכרו ולא תבוא עליו השמש, כי עני הוא ואליו הוא נשא את נפשו" (דברים, כד, טו). כה גדולה היא החובה עד שדרשו חז"ל "ואליו הוא נשא את נפשו – כל הכובש שכר שכיר כאילו נוטל נפשו ממנו" (בבא מציעא, קיב ע"א), והרי "מפני מה עלה זה (השכיר – א"ר) בכבש ונתלה באילן ומסר עצמו למיתה, לא על שכרו?" (שם). וכבר כתב בעל החפץ חיים (רבי ישראל מאיר הכהן מראדין) בספרו אהבת חסד כי הפסוק הנזכר "הלא מזהיר אפילו אם משלם לו, אך שמאחר את תגמולו ואינו משלם לו בזמנו, וכל שכן אם הוא עושק שכרו לגמרי ואינו משלם לו, או שפוחת לו ממה שהשוה איתו בתחילה אפילו פרוטה אחת…" (פתיחה לתשלומי שכר שכיר, מהדורת הרב ד' זיכרמן והרב ב' זליגמן (ירושלים, תשס"ג), צא). היחסים בין מעביד ועובדיו, "תורת חיים" יש בהם, וחובות חוקיות שנועדו להגן על העובד ושכרו שאליו "הוא נשא את נפשו". על אלה נמנית גם חובת ההודעה המוקדמת, וחליפתה – תשלום הפיצויים, שכאמור יש לראות בה חלק מהגימלה המוגנת בחוק הביטוח הלאומי. " ע"א 10961/04 המוסד לביטוח לאומי נ. מתן גוטר וחא' (04.09.2006)