בדיני המס בישראל קיימים שלושה הסדרים בסיסיים העוסקים בקיזוז הפסדים ראו: דוד גליקסברג "דיני קיזוז ההפסדים השוטפים וכוונת המחוקק" משפטים כא תשנ"ב 531 ,533
האחד, קיזוז הפסדים אופקי לפי סעיף 28(א) לפקודה, המתיר לנישום לנכות הפסדים מעסק או ממשלח יד באותה שנת מס כנגד כל הכנסה ממקור אחר. הסדר זה מגמיש, בתנאים מסוימים, את כללי ההקבלה האופקית (בין הוצאות שיצאו לצורך מימון פעילות מסוימת לבין ההכנסה שנוצרה מאותה פעילות), כך שכל הפסד מעסק או ממשלח יד ניתן לקיזוז באותה שנת מס כנגד כל הכנסה חייבת.
השני, קיזוז הפסדים אנכי לפי סעיף 28(ב) לפקודה – והוא הרלוונטי לענייננו – המתיר לנישום לנכות הפסדים מעסק או ממשלח יד רק כנגד הכנסות מעסק או ממשלח יד משנים אחרות. הסדר זה מגמיש, בתנאים מסוימים, את כללי ההקבלה האנכית (הקבלה במישור הזמן בין הוצאות שיצאו בתקופה מסוימת לבין הכנסות שנוצרו מאותה פעילות באותה תקופה). הפסד שהיה לנישום מעסק או ממשלח יד ולא היה ניתן לקזזו כנגד הכנסות באותה שנת מס, "מועבר קדימה" (carryforward ) וניתן לקזזו רק כנגד הכנסות אחרות מעסק או ממשלח יד, בשנים הבאות, ללא מגבלת זמן ראו: יוסף מ' אדרעי אירועי מס – עלייתם ואיבונם של דיני מסים בישראל (2007 ,) בעמ' 182-183 ,186-187.
השלישי, קיזוז הפסדי הון לפי סעיף 92 לפקודה…
המצדדים בצמצום הזכות לקיזוז הפסדים, גורסים כי גישה קיצונית של היעדר כל מגבלה על קיזוז הפסדים, עלולה להוביל לשחיקה משמעותית של בסיס המס, להפחתת מס לא נאותה ולתכנוני מס אגרסיביים, באופן שמסכל את תכלית המס. מנגד, התומכים בהרחבת הזכות לקיזוז הפסדים, מצביעים על השיקולים הבאים:
ראשית, שיקול הצדק – מדידת היכולת הכלכלית של הנישום תהיה מדויקת יותר ובסיס המס שלו יהיה נכון וצודק יותר אם יוכל לקזז את מלוא הפסדיו, הן בהתאם לכללי היושר האופקי והן בהתאם לכללי היושר האנכי. זאת, כל עוד פעילות הנישום אינה מלאכותית וההפסד נוצר כתוצאה משיקולים עסקיים ולא משיקולי מס;
שנית, השיקול הכלכלי – משק השואף לצמיחה חייב לתמוך בפעולות חדשניות בעלות סיכון כדי ליצור הכנסות בתשואה גבוהה. מערכת מס שאינה מכירה בקיזוז הפסדים או לחלופין מערכת מס הקופצת ידה בהכרה בהם, יוצרת תמריץ שלילי לביצוע עסקאות חיוניות למשק, מדכאת יוזמה ונטילת סיכונים ומקטינה סיכויים. בהנחה שהנישומים ייטלו סיכונים שאינם מופרכים, רווחי העסקאות יביאו לגידול בהכנסה הלאומית ולגידול בהכנסות המדינה ממסים;
שלישית, שיקול המיצוע – קיזוז הפסדים מאפשר לנישום למצע (“Avaraging )“ את הכנסותיו על פני שנים אחדות. המיצוע הוא תוצאה רצויה המגמישה את התוצאות השליליות הנובעות ממיסוי פרוגרסיבי ומהחלוקה השרירותית של תקופת חיי הנישום לשנות מס;
רביעית, שיקול ההדדיות – כלל ההדדיות (“Symmetry Tax ,)“מחייב אף הוא התרת קיזוז ההפסדים ביד רחבה;
חמישית, שיקול מניעת פירוק חברות – קיזוז הפסדים יכול למנוע פירוק של חברות שנקלעו לקשיים ארעיים, באשר קבלת החזר מס ששולם בעבר על ידי חברה שנקלעה לקשיים בשנים מאוחרות, עשויה להחזיר את החברה למסלול רווחי.
על רקע השיקולים דלעיל, נקודת המוצא היא כי כאשר קיים חוסר-בהירות בדבר היקף תחולת דיני קיזוז ההפסדים, יש לבכר, בדרך כלל, גישה המביאה להרחבת התחולה על פני גישה המביאה לצמצומה
(ע"א 2895/08 פקיד שומה למפעלים גדולים נ' חברת מודול בטון השקעות בתעשיה בע"מ)
סעיף 28 לפקודה קיזוז הפסד פירותי
(א) – הפסד מעסק או משלח יד בשנת מס – ניתן לקזז כנגד סך הכנסתו החייבת של אותו אדם ממקורות אחרים באותה שנת מס.
(ב) הפסד מעסק או משלח יד מועבר משנים קודמות – ניתן לקזז כנגד הכנסתו החייבת של אותו אדם מעסק או משלח יד בשנים הבאות בכפוף למגבלות. לא ניתן להעביר קדימה הפסד שלא מעסק או משלח יד.
פס"ד אחא גולדשטיין
(ג) נישום יכול לבקש לא לקזז הפסד כנגד רווח הון שהוא סכום אינפלציוני או כנגד רווח הון, ריבית, או דיבידנד אם שיעור המס עליהם אינו עולה על 20%
(ד) הפסד במטע הדרים שניטע מורכב בשנה החמישית והשישית מתחילת השנה שבה ניטע יקוזז כנגד הכנסתו החייבת מאותו מטע בלבד בשנה השישית והשביעית.
(ה) הפסד במטע הדרים שניטע מורכב בשנה השיישית והשביעית מתחילת השנה שבה ניטע יקוזז כנגד הכנסתו החייבת מאותו מטע בלבד בשנה השביעית והשמינית.
(ו) הפסד שלא ניתן לקיזוז כאמור בסעיפים (ד) ו(ה) יקוזז בהתאם להוראות סעיף 28 (ב)
(ח) הפסד שהיה לאדם מהשכרת בנין ניתן לקיזוז כנגד הכנסתו החייבת מאותו בנין בשנים הבאות.
סעיף 29 לפקודה – הפסד מחו"ל
ניתן לקזז הפסד בתנאי שאילו היה רווח היה חייב במס בישראל בהתאם לשיטת "הסלים"
סעיף 92 לפקודה – קיזוז הפסד הון